עיצוב חדרי ילדים הוא תמיד נושא שכיף להתעסק בו. מדובר בעולם נרחב וצבעוני המאפשר קשת של אפשרויות בלתי נתפשת. חדר הילדים יכול להיצבע בצבע אחד או בכמה צבעים, אפשר להשתמש במדבקות קיר וליצור כל אווירה שתרצו, למקם את המיטה מתחת לחלון או בפינה, לשים את הארון בכניסה או בכלל מחוץ לחדר, למלא אותו במשחקים ובהפעלות ובקיצור, חגיגה.
אך מה קורה כשלפתע יש שני ילדים הצריכים לישון באותו חדר? מה עושים עם המשחקים, עם נושא בגדי ילדים, אם האופי הנפרד שלהם ואולי הם בכלל לא באותו גיל? ולא מאותו מין? בעיה? לא ממש.
אם מדובר בתאומים הרי שהשמחה כפולה. עיצוב חדרי ילדים לתאומים הוא בדיוק כמו עיצוב חדר ילדים לילד אחד. תאומים מאותו מין יגדלו ביחד באותה סביבה ורק לאחר כמה שנים כל אחד יפתח את זהותו וידרוש את המרחב שלו.
במקרה של בן ובת האחריות מוטלת על ההורים לעשות הפרדה מלאכותית. כלומר, לטפח את המרחב המשותף שלהם בחדר בצורת חלל במרכז, תיבת משחקים משותפים אך גם להפריד את המיטות, למקם את הצעצועים של כל אחד במדף נפרד וכך גם את הבגדים. ההפרדה והשיתוף יוצרים סדר מסויים אצל הילדים וכך אף אחד לא פולש למרחב של השני ומצד שני יש להם חלל משותף שבו יוכלו להיפגש ולשחק.
במקרה של ילדים אשר לא באותו גיל מדובר בתהליך. אם אחד הילדים גדול מהשני בשנתיים או פחות – הרווחתם. לאחר פרצופים קלים מצד הבכור או הבכורה תגלו שעשיתם את הדבר הכי טוב בשבילכם. הילד הבוגר יאמץ גינונים של אב צעיר, הוא ידאג לאחיו או אחותו כאילו היו שלו.
מבחינת עיצוב החדר הרי שהנטייה היא ללכת אם רצונותיו של בוגר יותר, באופן טבעי, אך גם לפנות פינה קטנה או מרחב מסויים לילד השני שיוכל להרגיש שזה שלו. כשהשנים יעברו הדברים ישתנו מעצמם.
ככלל, הנטייה היום היא לעשות הפרדת חדרים בין הילדים לעצב כל אחד על פי רצונותיו ואופיו. לא תמיד זה כדאי. חדר משותף מקרב בין אחים ואחיות, יוצר שפה משותפת, חוויות ומעין "דיבור" פרטי שלהם במנותק מהדיבור אם ההורים. זה מבטיח הרמוניה עתידית ואחדות.
בנוסף, עיצוב של החדר במשותף מלמד את שני הצדדים את משמעות השיתוף אך גם את משמעות הוויתור. יהיו ריבים ואף חיכוכים אך בסופו של דבר הם ישלימו. היכולת לשתף, להתפשר ולהתמודד עם עוד מישהו בחדר תורמת לאופי טוב וחברותי.
חוץ מזה, זה כיף חיים.